אהלן קומרדס!
היום יום שבת ואני נח לי בביתי (יותר נכון בבית של המארחת שלנו) וחשבתי לכתוב קצת עדכונים לחברים מהבית.
אנחנו כבר שבוע פה וזה פשוט מדהים כי זה נראה כמו שנה! השבוע בעיקר עשינו בדיקות ופגישות בבית החולים לקראת שבוע הבא, בו אתחיל עם התרופה החדשה. בנוסף פגשנו כמה חברים והעברו את הזמן עם הרבה מנוחה.
בגזרה הרפואית אין יותר מידי עדכונים כי לא קרה כלום בינתיים, אבל אני ונועה מרגישים טוב ושומרים על אופטימיות ומנסים להתסגל לעובדה שנחיה כאן תקופה עכשיו (אני כל הזמן צריך להזכיר לעצמי שאני לא חוזר הביתה בקרוב).
אני מקווה שבשבוע הקרוב נתמקם במקום משלנו (יש איזה רב נחמד שנותן לנו דירה בחינם – די מרופטת וישנה אבל בחינם!), נקנה אוטו (כנראה שזה לא יהיה הייבריד), נעשה רשיון (צריך לעשות תיאוריה וטסט מחדש), נפתח חשבון בנק (שתוכלו להעביר תרומות מהארץ), נפגש עם עו"ד לגבי הויזה של נועה (שלא יגרשו אותה ואז אני אשאר לבד), נקנה פלאפון (כרגע יש לנו פלאפון במחיר מציאה של דולר לחצי דקת שיחה – כולל שיחות נכנסות!)… בקיצור נגמור עם הסידורים.
אולי אחרי שאפרוק את המזוודות בדירה משלי, האסימון ייפול ואני אבין שאני לא חוזר ארצה לחגים (יהיה קשה בלי הגפילטע והחזרת של סבתא רוזי, אבל נהיה חזקים).
האמת היא שהאמריקאים די דפוקים, או לפחות "שונים", כך שאני לא חושב שאי פעם נוכל להרגיש פה בבית. גם הישראלים שפה די הופכים לאמריקאים אחרי מספר חודשים. כנראה שזה משהו באוכל וזה שאין להם מלחמות. הם אולי בחרו נשיא שחור ושוחר איכות סביבה אבל הם עדיין די בוקים בגדול וחיים בדיסטנס מהעולם. אבל הם נחמדים ולפעמים זה מספיק.
אז בינתיים לא משעמם לנו כאן, למרות שדברים מתנהלים על מי מנוחות ובסך הכל שנינו מרגישים סבבה ורגועים ביותר.
בכל מקרה אני מקווה שאצליכם דברים טובים קורים (כן, כן, שמענו על דודו טופז – חבל עליו, היה בחור חביב בסך הכל ועשה עבורי הופעה בחינם בגיל עשר בשביל תרומות, וגם ניסה להתחיל עם אחותי)!
אשמח אם תשמרו על קשר ותספרו קצת חדשות מהארץ.
יאללה ביי,
דרור
[...] בשביל הצחוקים אני מצרף לינק ישיר לרשומה הראשונה שלי: http://droraloni.wordpress.com/2009/11/16/greatings-from-the-land-of-far-far-away/. קראתי אותה עכשיו ומדהים לראות איך כל כך הרבה השתנה [...]